סבא תנחום
תנחום שטייר
1/6/1939-20/2/2019
ביהדות קוראים לאדם כמו תנחום "למד-ווניק", צדיק נסתר. ביאליק כתב על אנשים כמוהו: "יהי חלקי עמכם, ענוי עולם." הוא היה פשוט איש טוב, נשמה גדולה ולב ענק. החיים התאכזרו אליו פעם אחר פעם והוא החזיר להם טובה תחת רעה.
תנחום נולד בהונגריה ב-1.6.1939. כעבור שלושה חודשים בדיוק פרצה מלחמת העולם השנייה. אביו גויס לצבא ונפל בקרב. במרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה. לתנחום לא מלאו עדיין חמש שנים כשהועלה עם אמו על הרכבת לאושוויץ ולפתע קרה נס. אנשי מחתרת במדי חיילים נאצים עלו על הרכבת והורידו ממנה את הילדים הקטנים. הרכבת ועליה אמו של תנחום המשיכה בדרכה לתאי הגזים ותנחום הוסתר במנזר. כשהסתיימה המלחמה, פורסמו בעיתונים תמונות של ילדים יהודים שהוחבאו במנזרים. קרובי משפחה של תנחום זיהו את תמונתו, באו למנזר ולקחו אותו עימם לגרמניה.
ב-1947 עלו ארצה. תחילה גרו בבית עולים בחיפה ומשם עברו לטבעון. בארץ נולדה להם תינוקת. כזוג צעיר התקשו לפרנס ילד נוסף ותנחום נשלח לכפר הנוער "הדסים" ומשם לחברת נוער בקיבוץ מעברות. לקראת הגיוס הצטרף לגרעין של תנועת "השומר הצעיר" שנועד להשלים את קיבוץ רבדים. הוא שירת בנח"ל ואף יצא לקורס מ"כים. בשירות המילואים עבר לחרמ"ש. בתום שירות החובה בצה"ל שירת מספר חודשים במשמר הגבול על גבול לבנון ולאחר מכן חזר לרבדים.
כחבר קיבוץ רבדים עמד במנפטה במסמיה. ב-1968, כשכבר נחשב כרווק זקן במושגים של אותם ימים, הכיר את מרים ז"ל, חברת בית קמה ובוגרת חברת הנוער "אשל". האחראית לשידוך היתה לבנה, חברתה הטובה של מרים מימי חברת הנוער, שבאה לרבדים לבקר את אחותה. ההתאהבות היתה מהירה. חמישה חודשים אחרי שנפגשו לראשונה נישאו ותנחום עבר לבית קמה. ב-1970 נולדה הבת הבכורה אירית ואחריה לילך וצופית.
תנחום היה אב למופת, אבל קודם כל ובעיקר חבר קיבוץ למופת, איש עבודה חרוץ, ישר ומסור. הוא עבד בפרדס ושנים רבות בענף הנוי, שר במקהלה ופעם אפילו הופיע בפורים כחבר בשלישיית "הגשש החיוור" הילד שגדל ללא משפחה ובית הגיע אל המנוחה והנחלה, אבל ידו האכזרית של הגורל היכתה פעם נוספת. מרים, רעייתו האהובה, חלתה בסרטן. לאחר טיפולים החלימה ונראה היה שהרע מכל מאחוריה, אבל המחלה המתעתעת שבה ותקפה. מרים, אם וחברה שהיתה אהובה על כולנו, הלכה לעולמה ב-1992.
תנחום מצא בת-זוג, אך הקיבוץ היה ונשאר ביתו. בכל יום אחרי העבודה נסע לבאר שבע ובבוקר בא לעבודה. המילה "פנסיה" לא היתה קיימת במילון שלו. בשנת 2002 הפך לסבא ובשנים הבאות זכה לשבעה נכדים נוספים. כשהסרטן תקף אותו לא נכנע בקלות, כי תנחום, כשם שלא היה מהמתלוננים, גם לא היה מהנכנעים, אך המחלה היתה חזקה ממנו. היום אנו מביאים אותו למנוחות באדמת הקיבוץ, המקום הראשון והאחרון שבו מצא לו בית.
היה שלום תנחום, אבא וסבא אהוב וחבר, פשוט חבר.
הספד של יזהר בן-נחום
אבא תכננו לך מסיבת הפתעה, הפקה גדולה לכבוד יום ההולדת השמונים שלך אבל אתה לא אוהב הפקות. יותר מידי רעש וצומת לב אז ברחת לך לפני שנתבלבל. לא יפה אבא.
אז במקום מסיבת יום הולדת אנחנו מארגנים לך פה מסיבת פרידה. תראה אבא כולם באו.
כתבתי כמה מילים על המסע שלך בחיים על רגעים יפים זיכרונות וגעגועים.
הייתה לך התחלה לא קלה יתום בן 5 שפתאום אחרי המלחמה יש לו משפחה חדשה שהוא לא מכיר ואז עלייה לארץ חדשה עם שפה חדשה והזוג הצעיר (שהם בעצם הדודים שלך ועכשיו ההורים החדשים שלך) עם ילדה קטנה (אביבה שמה) מגלים שלא קל פה בכלל ושולחים אותך לפנימייה. ואתה הופך להיות ילד של הסוכנות עובר ממקום למקום מפנימייה לפנימייה ילד בודד ללא שורשים. אחר כך גרעין ברבדים, צבא עבודה חזרה לרבדים ואז אמא נכנסת לתמונה (בזכות לבנה חשוב לציין). מכירים מתאהבים ומתחתנים ואת כל השאר אתם כבר יודעים.
24 וארבע שנים יפות ומאושרות של אהבה יפה ואמתית באו לסופם כשאימא האהובה נפטרה מסרטן. ואז כעבור שנה פלוס הגיעה חווה היקרה ועוד 26 שנים נוספות של זוגיות יפה ואהבה.
קיצור תולדותיו של אבא היקר והאהוב
ועכשיו קצת על אבוש
אבא היה איש חזק ומכושל מאוד. ויחד עם זאת נפש עדינה ורגישה איש טוב ואוהב עם לב ענק. בעל ואבא מסור ביותר.
אבא אהב לתקן לבנות להרכיב דברים חדשים מחלקים של דברים ישנים. הוא הרכיב לנו את האופניים מחלקי אופניים ישנים שאנשים זרקו. ואז רץ אחרינו בקיבוץ עד שלמדנו לרכב לבד. הוא בנה לנו את הבית בובות הכי מדהים בעולם שהייה סתם מחסן גרוטאות עם ארונות ומיטות קטנות ומטבח קטן. אבל עבורנו זה היה הדבר הכי נפלא בעולם.
אבא תמיד ידע לומר מילה מחזקת ומנחמת כל פעם שקיבלנו מכה, נפלנו או נפצענו אמרת "לא נורא, זה שום דבר, זה יעבור".
אני זוכרת אותך תופס אותי ביד וזורק אותי מכל המדרגות לא פעם ולא פעמיים קצת יותר. ואני יודעת שזה הגיע לי לא עשיתי לכם חיים קלים. סליחה אבא
אבל היו לנו גם הרבה רגעים יפים, קטנים וגדולים אחת מהתמונות שזכורות לי היא שאתה חוזר מלבנון עם מדים ודובדבנים שמח כל כך לראות אותנו ואת אימא וגם אנחנו כל כך שמחנו לראות את הדובדבנים (וברור שגם אותך אבוש).
אתה זה שחיברת אותי לעולם הצילום עם הפוג'י הישנה ועם כל הספרי צילום שהיו לנו בבית.
עשינו המון דברים כיפים כשהיינו קטנות אחר כך עשינו גם בעיות. ואתה הייתה אבא פשוט טוב ונפלא. בשבילי אתה הייתה האבא הכי מושלם בעולם. מקווה שהספקתי להגיד לך מספיק פעמים ומספיק ברור כמה אני באמת אוהבת אותך.
אחרי שאימא נפטרה נשארת קצת לבד עד שחווה הגיעה ומילאה לך את השנים מאז ועד היום עם המון עניין כיף טיולים, חול הצגות נופשים ועוד המון עניין וחוויות.
אחרי שהמשפחה הקטנה שלנו התפרקה וכל אחת מאתנו הלכה לדרכה חווה ומשפחתה העניקו לך משפחה חדשה חמה מגובשת ואוהבת ועל כל זה ועוד אנחנו אסירי תודה לחווה ולמשפחה שזכתה להיות חלק ממנה. המון אהבה.
אתמול בבוקר נשמת את נשימתך האחרונה וכך סיימת מסע חיים של כמעט 80 שנה. מסע חיים מלא בהכול מהכול שתי נשים 3 בנות 8 נכדים שני בתים חמים ואוהבים אוסף עצום של חוויות וזיכרונות. מקווים שלא סבלת יותר מידי בסוף מצטערים אם לא הצלחנו להקל עליך כמו שרצינו להקל עליך את הסוף.
אנחנו נפרדים ממך אבא תנוח בשלום תודה על השנים היפות שלנו אתך תודה על הנתינה האין סופית שלך תודה שהייתה שם בשבילנו חזק ואיתן בכל מצב. שקיבלת והכלת ללא שיפוטיות ללא ביקורת וטענה תמיד אוהב ומחבק. נתגעגע אליך מאוד מאוד תמיד. אוהבים אותך עד אין סוף ומעבר
הספד של לילך.