האוצר של מחתרת ניל"י

בשבת קרה וחורפית יצאנו בבוקר למזבלה של הקיבוץ עם מגלה מתכות חדיש. גילחתי את השכבה הראשונה של האדמה עם השופל של הרפת וסרקנו את האדמה עם מגלה המתכות. כעבור שעה ארוכה, עבר חבר קיבוץ ושאל מה אנחנו מחפשים במזבלה הישנה של הקיבוץ, ואשתי שלא האמינה לסיפורי האוצר שלי סיפרה בשמחה לחבר קיבוץ שאנחנו מחפשים את הזהב של ניל"י, וכך במקום להמשיך בחיפושים נאלצתי לספר סיפורים.

מחתרת ניל"י קיבלה מהבריטים לצורך פעולותיה בארץ ישראל זהב במטבעות חדשים שהגיעו באניה "המנגם" שהורידה את המשלוחים בלילות חשוכים מול חוף עתלית. אותו הזהב הוא זה שעורר את חשדם של הטורקים ולא יונת הדואר שנתפסה כפי שידוע. הטורקים גילו שבשוק בנצרת מסתובבים מטבעות זהב בריטים חדשים עם שנת הנפקה 1915 ומכך הסיקו שמחתרת הממומנת על-ידי הבריטים פועלת בארץ.

ראשי הישוב דאז ידעו על פעולת המחתרת אך לא קיבלו זאת בעין יפה. הם שמו את יהבם בשלטון הטורקי מכיוון שהישוב היהודי נהנה עד אז מחופש פעולה יחסי. כדי למתן את הכעס, מחתרת ניל"י העבירה את רוב הכסף שקיבלה לראשי הישוב שהשתמשו בו עבור הישוב בארץ וכך קנתה את אהדתם אך עם תחילת נפילת המחתרת בסוף שנת 1917, החזקת הכסף של המחתרת שרובו היה בידיו של מאיר דיזנגוף היה עשוי להחשיד את כולם כמשתפי פעולה עם המחתרת לכן דיזנגוף מיהר להפטר מהכסף והעביר אותו לארגון "השומר" שהעמיס אותו על כרכרת עץ רתומה לסוסים והעביר אותו לצפון. בדרך עברו עם הכרכרה עמוסת הזהב בתל עדשים והדרך צפונה היתה קשה מכיוון שהטורקים ערכו חיפושים דקדקנים בחיפוש אחר המחתרת. רוב הזהב נעלם בדרך למטולה ועד היום לא יודעים היכן נמצא.

בעזרת חבר הקיבוץ ששמח והצטרף במרץ לחיפושים סרקנו את האדמה החשופה ובכל התראה שמגלה המתכות התריע הוא התנפל וחפר בטוריה בהתלהבות ולאחר שעה קלה כשהתעייף, רק אז שאל: "רגע, רגע, טוב, אבל איך הזהב הגיע לכאן, למזבלה הישנה של כפר מנחם?".

בתחילת שנות ה-2000 הגענו אני ובת זוגי לכפר מנחם עם שני ילדינו וכעבור כמה שנים עברנו לגור בבניין הקומותים מספר 5. גרנו בדירה בקומה האמצעית ושכרנו את המחסן שהיה מתחת לדירה. כשסידרנו וניקינו אותו מצאנו שם כורסה ישנה, מרוטה וכבדה. כל-כך כבדה שלא הצלחנו להרים אותה, כך שלבסוף באתי עם השופל וגררתי אותה עם רצועה החוצה והעמסתי אותה על הכף ונסעתי למזבלה הישנה וזרקתי אותה מעל הוואדי. "טוב, מה לכורסה ולזהב של ניל"י?" הקשו חבר הקיבוץ וחבר נוסף שפגש אותנו והצטרף לסיפור.

לימים הקיבוץ עבר הפרטה וכל יורש זכה בדירה וכך בתור משכיר דירה מיורש אחד ומחסן מיורשת אחרת מצאתי את עצמי מנהל משא ומתן עם היורשת על השכרת המחסן ששטחו בבעלותה. המשא ומתן היה קצר ושנינו היינו מרוצים וכך נגלה לי שהיורשת היא לא פחות ולא יותר נכדתה של מניה שוחט ממקימי ארגון "השומר" ואמה (הבת של מניה שוחט) גרה בדירה הצמודה למחסן בו מצאתי וממנו סילקתי את הכורסה הכבדה מאוד. ומכיוון שאני חובב היסטוריה וסיפורים טובים, ידעתי על היעלמותו של הזהב של מחתרת ניל"י וידעתי שמניה שוחט היתה האחראית על הכספים בארגון השומר כך שתפסתי את הראש והבנתי ישר שאולי לא סתם היתה הכורסה כה כבדה ולכן לא ישנתי כל הלילה, ועכשיו אנחנו מחפשים אותה במזבלה הישנה של כפר מנחם מעל לוואדי בין אזור התעשייה למטע השקדים.

עד היום ישנם חברי קיבוץ שמספרים לי שבכל בית ישן כאשר נכנסים לתקן או לסדר משהו הם מחפשים אחרי הזהב של ניל"י.

לסיום, דעו לכם שעד היום לא נמצא אוצר הזהב של מחתרת ניל"י במטבעות משנת 1915 שהוברח על גבי אוניית "המנגם" הבריטית לארץ. אולי הוא נמצא בבוידעם שלכם.